מחקרי מיפוי ידע
מ.מ.י.
עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת
עשרת הדיברות

הקדמה 

עשרת הדיברות הם עקרונות יסוד המתווים לנו דרך ערכית, שבה ראוי שנלך ולאורה נחייה. הם מבטאים השקפת עולם ערכית, המכוונת את ההתנהגות ואת השיפוט הערכי במהלך חיינו. משה קיבל אותם  במעמד הר סיני. האם הם מתאימים גם לדורנו? בכל דור ודור צריך כל אדם לבחור בעצמו, ללא מורא ובאופן ביקורתי, בעשרת הדיברות שלו, כשהוא מודע לעמדותיו הערכיות ולוקח אחריות על הבחירות שלו.

עשרת הדיברות שבחרתי מבטאים גישה הומניסטית ופלורליסטית מכילה. הם מתמקדים באדם, וגם אנשים דתיים יכולים להזדהות איתם. חמשת הדיברות הראשונים הם קיומיים ועוסקים באדם ובמודעות העצמית שלו [(1) דַּע מִי אַתָּה, (2) מֵאַיִן בָּאתָ, (3) לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, (4) לְמִי אַתָּה נוֹתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, (5) ודַּע כִּי חַיֶּיךָ קְצָרִים]. חמשת הדיברות האחרונים הם חברתיים, ועוסקים בהתנהגות האנושית החברתית [(6) כַּבֵּד אֶת קְדֻשַּׁת הַחַיִּים, (7) כְּבוֹד הָאָדָם, (8) הַחֵרוּת, (9) הַשִּׁוְיוֹן, (10) והַצֶּדֶק].

עקרונות ערכיים הם מורכבים ורבי פנים ומימושם נתון לפרשנויות שונות. הם נבחנים במציאות החיים, בהחלטות שאדם מקבל בחיי היום יום ובהחלטות הגדולות ומשנות החיים. ריבוי הפנים והפרשנויות של עשרת הדיברות מבטאים את הייחודיות האינדיבידואלית של כל אחד מאתנו, ומשקפים את החיות האנושית, העושה אותנו למי שאנחנו – בני אדם רב-גוניים.

המציאות החברתית היא מורכבת, רבת פנים ורבת סתירות. היא מזמנת לאדם מצבים בהם הוא נדרש לקבל החלטות ערכיות כבדות משקל. ואין אדם יודע מראש אם יעמוד במבחן. ולכן, עשרת הדיברות עלולים להתגלות כהצהרות סרק חסרות משמעות.

רוב בני האדם סובלים מאלימות, דיכוי, שחיתות, מאבקי כח ושליטה, דעות קדומות ובורות, עוני, רעב וחולי מעשי ידי אדם. רבים גם לא נהנים מזכויות אדם בסיסיות. פערי אי השוויון בין אוכלוסיות אף צפויים להתרחב לאור הפערים הטכנולוגיים ופיתוח טכנולוגיות מידע ושליטה.

עם זאת, רעיונות מעצבים תודעה, ותודעה מעצבת מציאות. עשרת הדיברות ההומניסטיים הם עקרונות מכוננים מעוררי השראה ותקווה לחיים עם משמעות בעולם של חוסר וודאות.

מחזור שירים: עשרת הדיברות

מֹשֶׁה בָּחַר לקבל בְּיִרְאָה את עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ
לֹא תִרְצַח
לֹא תִנְאָף
לֹא תִגְנֹב
לֹא תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ  הסבר»

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִבְחֹר בְּלֹא מוֹרָא בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁלּו

דַּע
מִי אַתָּה
מֵאַיִן בָּאתָ
לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
לְמִי אַתָּה נוֹתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן
כִּי חַיֶּיךָ קְצָרִים.

כַּבֵּד אֶת
קְדֻשַּׁת הַחַיִּים
כְּבוֹד הָאָדָם
הַחֵרוּת
הַשִּׁוְיוֹן
והַצֶּדֶק  הסבר»

דַּע מִי אַתָּה

בן אדם
אני
הווה וחווה

יודע וטועה
אוהב ושונא
מאמין ושואל
בונה והורס

זה אני
חושב מחשבות
ועושה מעשים
ויודע – זה אני  הסבר»

דַּע מֵאַיִן בָּאתָ

מהזיכרון ושברו
אני בא
זוכר ושוכח ונזכר

נושא חותם אמי ואבי
רואה צבעים וצורות ומבין את פשרם
ועומס את משא הדורות על כתפי
ומשאיר עקבות במצעד החיים

זה אני
מצרף צירופים
ועורם זיכרונות
וזוכר – זה אני  הסבר»

דַּע לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ

 למימוש עצמי
אני הולך
חולם ונופל וקם

מאתגר את הגוף
ומשחרר את הרוח
ומרחיב את גבולות הידע
ומחפש משמעות לקידוש החיים

זה אני
בוחר מטרות
ופועל להשיגן
וקובע – זה אני  הסבר»

דַּע לְמִי אַתָּה נוֹתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן

לעצמי
אני נותן
מצדיק ומגנה

מתבונן באדם
ומקשיב לקולות פנימיים
וחותם מחשבות בחותם התבונה
ועושה מעשים ללא מורא

זה אני
לוקח אחריות
ונושא בתוצאות
ומחליט – זה אני  הסבר»

דַּע כִּי חַיֶּיךָ קְצָרִים

 ניצת פריחתם ואין
אני צועק
בצעקה גדולה

המוות נוכח ונפקד
והזמן קוצב מקצבו
ואני – הולך על הקצה
וחי את חיי בתרועת ניצחון

זה אני
מדחיק את המוות
ובוחר בחיים
ומודע – זה אני  הסבר»

כַּבֵּד אֶת קְדֻשַּׁת הַחַיִּים

כי
לחיים אין שיעור
ואחריתם אין

לא תרצח ולא תעמוד על הדם
ולא תהרוג באטימות הלב
חמול על האחר
והיאחז בחיים עד כלות כוחותיך

זה אני
מקדש את החיים
וחי בקדושתם
כי – זה אני הסבר»

כַּבֵּד אֶת כְּבוֹד הָאָדָם

כי
מותר אדם מאדם
אין

דע כי לכל אדם יש אני
שנתנו לו מחשבותיו
וקנו לו מעשיו
ואל תכנס בד' אמותיו

זה אני
מכבד את האדם
ועומד על כבודי
כי – זה אני הסבר»

כַּבֵּד אֶת הַחֵרוּת

כי
בלי חירות
אין כבוד

הנח לאדם להיות כרצונו
והנח לו להקשיב לקול מצפונו
הכר במגבלות הכוח
ואל תאסור לשווא

זה אני
שוחר חירות
וחי כאדם חופשי
כי – זה אני  הסבר»

כַּבֵּד אֶת הַשִּׁוְיוֹן

כי
בלי שוויון
אין צדק

הנח לשונים לחיות בשוויונם
והנח לשווים לחיות בשונותם
אל תפלה בין אדם לאדם
והתייחס לכל אדם כמידת תיקונו

זה אני
משווה בין שונים
וחי כשווה בין שווים
כי – זה אני  הסבר»

כַּבֵּד אֶת הַצֶּדֶק

כי
בלי צדק
אין חברה

חלק לכל אדם את חלקו בהגינות
ושפוט משפט צדק
תקן כל עוולה לפי מידתה
והצג מעשיך באור השמש

זה אני
בן אדם מבקש צדק
וחי בשלום עם עצמי
כי – זה אני  הסבר»

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִבְחֹר לְּלֹא מוֹרָא בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁלּו

דַּע מִי אַתָּה מֵאַיִן בָּאתָ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
ולְמִי אַתָּה נוֹתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כִּי חַיֶּיךָ קְצָרִים
כַּבֵּד אֶת קְדֻשַּׁת הַחַיִּים כְּבוֹד הָאָדָם
הַחֵרוּת הַשִּׁוְיוֹן והַצֶּדֶק

זו התורה כולה על רגל אחת
וריבוי פניה – מותר האדם
ואין אדם יודע אם יעמוד במבחן
ולבו טהור וידיו נקיות

והוא יודע – אלו עשרת הדיברות הם תקווה
לחיים עם משמעות
בעולם של חוסר וודאות  הסבר»  


דברי הסבר   

1 עשרת הדיברות המקראיים ניתנו למשה במעמד הר סיני (ספר שמות, פרק כ', פסוקים ב'-י"ד). הם מבטאים תפיסת עולם דתית, המבוססת על אמונה באלוהי ישראל. אלו הם עשרה ציוויים דתיים ומוסריים בסיסיים, שאלוהים נתן למשה, והוא בחר לקבל אותם ביראה.  למושג "יראה" יש שתי משמעויות, פחד וכבוד. "יראה" מכוון ליראת שמיים וליראת כבוד.  על יראת שמיים נאמר "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים (תלמוד בבלי, ברכות לג, ב)". קשר המשמעות הזה הוא סמוי מהעין בשיר, אבל הוא נותן למשפט "מֹשֶׁה בָּחַר לקבל בְּיִרְאָה את עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים" כפל משמעות: (א) "משה בחר לקבל את עשרת הדיברות, שנתן לו אלוהים, מתוך יראת כבוד לאל, ומרצונו החופשי (שהרי 'הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים', שנתונה בידיו של האדם הירא עצמו)"; או (ב) "משה בחר לקבל את עשרת הדיברות, שנתן לו אלוהים, משום שפחד". הקורא יכול להבין את המשפט לפי בחירתו.  עשרת הדיברות המקראיים מתחלקים לשתי קבוצות. ארבעת הדיברות הראשונים הם אמוניים [(1) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, (2) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, (3) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, (4) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁו]. ששת הדיברות האחרונים הם מוסריים [(5) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, (6) לֹא תִרְצַח, (7) לֹא תִנְאָף, (8) לֹא תִגְנֹב, (9) לֹא תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר, (10) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ]. שיר»

2 עשרת הדיברות ההומניסטיים הם עשרה עקרונות יסוד ערכיים, המבוססים על התבונה האנושית והרצון החופשי של האדם. הם מבטאים השקפת עולם הומניסטית; לפיה כל אדם הוא ישות עצמית (אוטונומית) בעלת רצון חופשי וערך אינסופי; חייו והתפתחותו הם תכלית קיומו.  עשרת הדיברות ההומניסטיים מתחלקים לשתי קבוצות. חמשת הדיברות הראשונים הם קיומיים ועוסקים באדם ובמודעות העצמית שלו [(1) דַּע מִי אַתָּה, (2) דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, (3) דַּע לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, (4) דַּע לְמִי אַתָּה נוֹתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, (5) ודַּע כִּי חַיֶּיךָ קְצָרִים]. חמשת הדיברות האחרונים הם חברתיים, ועוסקים בהתנהגות האנושית החברתית [(6) כַּבֵּד אֶת קְדֻשַּׁת הַחַיִּים, (7) כַּבֵּד אֶת כְּבוֹד הָאָדָם, (8) כַּבֵּד אֶת הַחֵרוּת, (9) כַּבֵּד אֶת הַשִּׁוְיוֹן, (10) וכַּבֵּד אֶת הַצֶּדֶק]. ההשראה לדיברות הקיומיים באה מדברי התנא רבי עקביא בן מהללאל: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן (משנה, פרקי אבות, פרק ג', משנה א'). חמשת הדיברות החברתיים הם חמשת ערכי היסוד של משטרים דמוקרטיים: קדושת החיים, כבוד האדם, חירות, שוויון וצדק. שיר»

3 הדיבר הראשון: דע מי אתה – אני, בן אדם. הדיבר הראשון עוסק במודעות העצמית של האדם. לזהות העצמית – ה-אני – יש שני היבטים, הווה וחווה. האני הוא גם גרעין זהות שבכל פעם חווה חוויה אחרת, והוא גם סך כל החוויות שעוברות על האדם במהלך חייו. האני מתממש במחשבות ובמעשים של האדם בארבעה אופנים עיקריים: שכלי [יודע וטועה], רגשי [אוהב ושונא], דתי [מאמין ושואל] ומוסרי [בונה והורס]. שיר»

4 הדיבר השני: דע מאין באת – מהזיכרון ושברו. הדיבר עוסק בשורשים של האדם. הזיכרון הוא המסד של התודעה. ללא זיכרון אין גוף ואין תודעה. ללא תודעה אין ידע ואין אני. לזיכרון האנושי ארבעה פנים. הפן הראשון הוא גנטי. כל אדם נושא בגופו את הזיכרון הגנטי של הוריו [נושא חותם אמי ואבי]. הפן השני – הכרתי. בלי זיכרון אין התנסות חושית, אין שפה ואין ידע [רואה צבעים וצורות ומבין את פשרם]. הפן השלישי – תרבותי. האדם הוא תבנית תרבותו [עומס את משא הדורות על כתפי]. הפן הרביעי הוא חוויתי, וכולל את חוויות החיים של האדם; חוויות שאותן הוא זוכר [משאיר עקבות במצעד החיים]. שיר»

5 הדיבר השלישי: דע לאן אתה הולך – למימוש עצמי. מימוש עצמי היא מטרת העל של כל אדם מעצם היותו ישות עצמית (אוטונומית). למימוש עצמי ארבעה פנים: גופני [מאתגר את הגוף], רוחני [משחרר את הרוח], שכלי [מרחיב את גבולות הידע], וערכי [מחפש משמעות לקידוש החיים]. שיר»

6 הדיבר הרביעי: דע למי אתה נותן דין וחשבון – לעצמי. הדיבר עוסק בסמכות המוסרית שעליה מתבסס האדם. אדם יכול להסתמך על עצמו או על גורם אחר, אנושי או על-טבעי (דתי או מיסטי). הבחירה בסמכות מוסרית מעצבת חיים, אבל היא עשויה להשתנות אד-הוק בהתאם לנסיבות. יש מצבים בהם אנחנו משילים מעצמנו אחריות מוסרית ומסתמכים על אנשים סמכותיים או על ישויות על-טבעיות. כך, לדוגמה, חיילים עלולים 'לפשוט את מצפונם' ולבצע עוולות מוסריות, כשהם מסתמכים על מפקדים סמכותיים. אנשים דתיים יכולים להסתמך על כתבי הקודש, חזיונות או רבנים סמכותיים. הדיבר הרביעי קובע שהאדם הוא הסמכות המוסרית למעשיו. ולכן, אדם עשוי לבחור בסמכות מוסרית חיצונית, אנושית או על-טבעית, בתנאי שהבחירה בסמכות החיצונית היא חופשית ומבוססת על שיקול דעת ביקורתי. זהו ההבדל המהותי בין אמונה דתית דוגמטית לאמונה דתית מושכלת. בחירה אחראית בסמכות מוסרית מבוססת על התבוננות בניסיון האנושי [מתבונן באדם], הקשבה לרחשי הלב ולקול המצפון של האדם [מקשיב לקולות פנימיים], שיקול דעת ביקורתי [חותם מחשבות בחותם התבונה], ורצון חופשי [עושה מעשים ללא מורא]. שיר»

7 הדיבר החמישי: דע כי חייך קצרים – ניצת פריחתם ואין. הדיבר עוסק במודעות לשבריריות הקיום האנושי ובציווי למצות את החיים. חוסר הוודאות הקיומית, ההזדקנות והמוות הבלתי נמנע מדגישים את אפסיות החיים, אבל, בד בבד, גם את ערכם; בכל רגע של חיים אנחנו מנצחים את המוות. שיר»

8 הדיבר השישי: כבד את קדושת החיים. הדיבר עוסק בזכות לחיים. הצידוק לקדושת החיים נובע מהערך האין סופי של החיים ואיונם עם המוות. קדושת החיים עולה בארבעה הקשרים: רצח מכוון [לא תרצח ולא תעמוד על הדם], הרג סתמי [לא תהרוג כלאחר יד], עזרה לזולת הסובל [חמול על האחר], ודבקות בחיים [היאחז בחיים עד כלות כוחותיך]. שיר»

9 הדיבר השביעי: כבד את כבוד האדם. הדיבר עוסק בזכות לכבוד שיש לכל אדם מעצם היותו בן אדם. כל אדם הוא ישות עצמית ויש לו ייחודיות אינדיבידואלית. הדיבר השביעי מתמקד בזכות לכבוד המעוגנת בייחודיות האינדיבידואלית של האדם. לכבוד האדם יש ארבעה אדנים מרכזיים: הזכות לעצמיות [לכל אדם יש אני], חופש המחשבה [שנתנו לו מחשבותיו], בחירה חופשית [קנו לו מעשיו], והזכות לפרטיות [אל תכנס בד' אמותיו]. שיר»

10 הדיבר השמיני: כבד את החירות. הדיבר עוסק בזכות לחירות. בלי חירות אין לאדם כבוד. הזכות לחירות אינה מוחלטת. היא חייבת להיות מאוזנת ומותנית בפגיעה מידתית בזכות לחירות של האחר. בספרות הפילוסופית קיימת הבחנה בין 'חירות חיובית' לבין 'חירות שלילית' (ראה בספרו של הפילוסוף הבריטי ישעיהו ברלין "ארבע מסות על החירות"). "חירות חיובית" היא החופש לפעול להשגת מטרות [הנח לאדם להיות כרצונו, הנח לו להקשיב לקול מצפונו]. "חירות שלילית" היא מניעת כפיה [הכר במגבלות הכח, ואל תאסור לשווא]. מושג "החירות" קשור גם להבחנה, שהציע הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט, בין הנאמנות לחוק ולמצפון האנושי לבין ההתמכרות ליצרים ולדחפים של האדם. חירות מתממשת בנאמנות למצפון האנושי, תוך התגברות על גחמות, דחפים ויצרים שרירותיים [הנח לו להקשיב לקול מצפונו]. שיר»

11 הדיבר התשיעי: כבד את השוויון. הדיבר עוסק בזכות לשוויון. בלי שוויון אין צדק. ולכן, לכל אדם יש זכות בסיסית לשוויון מוחלט, בחברה שבה הוא חי. השונות המהותית בין בני אדם (הייחודיות האינדיבידואלית של האדם) אינה מצדיקה אי-שוויון חברתי [הנח לשונים לחיות בשוויונם]. ושוויון חברתי אינו מצדיק שמרנות ושעבוד חברתי [הנח לשווים לחיות בשונותם]. שוויון חברתי מתממש גם במניעת אפליה, הנובעת ממעמד חברתי [אל תפלה בין אדם לאדם], ובתיקון אי-השוויון, שמיועד לחזק את החלשים [התייחס לכל אדם כמידת תיקונו]. שיר»

12 הדיבר העשירי: כבד את הצדק. הדיבר עוסק בזכות לצדק. בלי צדק אין חברה. "צדק" הוא תכונה המתארת מעשים אנושיים, מצבים חברתיים, חוקים, כללי התנהגות ומדיניות חברתית. בקליפת אגוז "צדק" מתאר את המצב הראוי, מבחינה מוסרית, בנסיבות הקיימות. בדרך כלל צדק קשור להוגנות, כלומר, להתייחסות שוויונית וללא משוא פנים לכל המעורבים. הדיבר העשירי מתמקד בצדק חברתי, והוא חל גם בהקשר הלאומי, וגם בהקשר העולמי הכלל אנושי. צדק חברתי עומד על ארבעה אדנים מרכזיים: צדק חלוקתי (חלוקת משאבים הוגנת ושיתוף חברתי מלא ושוויוני) [חלק לכל אדם את חלקו בהגינות], צדק גומל (שיפוט וגמול שוויוני הוגן ללא משוא פנים וללא תלות במעמד חברתי) [שפוט משפט צדק], צדק מאחה (תיקון עוולות ופיצוי הוגן על נזקים) [תקן כל עוולה לפי מידתה], וצדק תהליכי (קבלת החלטות בשקיפות ובהגינות) [חשוף את מעשיך לאור השמש]. שיר»

13 עשרת הדיברות ההומניסטיים מבטאים השקפת עולם המתמקדת באדם. הם מתחילים ב"דע מי אתה" ומסתיימים ב"כבד את הצדק". זו התורה כולה על רגל אחת. עשרת הדיברות מבוססים על מושגי יסוד, המונחים בבסיס התרבות והידע האנושי; ובהם "אני" ו"זהות עצמית", "זיכרון", "ערכים מוסריים", "משמעות החיים", "סמכות מוסרית", "אפסיות החיים", "מיצוי החיים", "חיים" ו"קדושת החיים", "כבוד האדם", "חירות", "רצון חופשי" ו"בחירה חופשית", "שוויון", ו"צדק". כל אחד מהמושגים נתון לפרשנויות שונות ולסוגיות פילוסופיות שנויות במחלוקת; לדוגמא: מהי חירות? האם בני אדם באמת פועלים מתוך רצון חופשי? האם כל הרג ודיכוי הם עוולות? וכיו"ב. לצורך בחירת עשרת הדיברות שלי נדרשתי לברר את המושגים האלה; והמשמעויות מובלעות בטקסט השירי. ריבוי הפנים והפרשנויות של מושגי היסוד ומימושם משקפים את הרב-גוניות של האדם. המציאות היא  מורכבת, רבת פנים ורבת סתירות. היא מזמנת לאדם מצבים בהם הוא נדרש לקבל החלטות ערכיות כבדות משקל. ואין אדם יודע מראש אם יעמוד במבחן. ולכן, עשרת הדיברות עלולים להתגלות כהצהרות סרק חסרות משמעות. עם זאת, רעיונות מעצבים תודעה, ותודעה מעצבת מציאות. עשרת הדיברות ההומניסטיים הם עקרונות מכוננים מעוררי השראה ותקווה לחיים עם משמעות בעולם של חוסר וודאות. שיר»


חיים צינס, ירושלים, 2016
מקור: ספר שמות, פרק כ', פסוקים ב-י"ג. 
תמונות רקע: ידיים מתפללות (פרט), אלברכט דירר, 1508, מוזיאון אלברטינה, וינה; האדם החושב (פרט), אוגוסט רודן, 1880.

לקבלת גרסת PDF איכותית אנא This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it..